ביקורת - הנוקמים עידן אולטרון

הנוקמים עידן אולטרון

לא כתבנו כאן ביקורת כבר הרבה מאוד זמן אבל סרט בסדר גודל כמו הנוקמים עידן אולטרון הכריח אותי לצאת מהנפטלין לעשות את המסע המייגע לקולנוע ולכתוב ביקורת לאחד הסרטים הגדולים של השנה. אני מודה שאני לא חובב גדול של סרטי מארוול אבל עבודת יחסי הציבור הכל כך מושקעת מצד מארוול לא השאירה לי יותר מידי ברירות וגררה אותי לקולנוע (הכרטיס חינם גם עשה את שלו).


כולנו כבר יודעים שמדי כמה שנים למארוול יש את הסרט העיקרי של אותו פייז (שלב), אליו מארוול מכוונים כל כמה שנים. והנוקמים עידן אולטרון הוא ה-סרט של פייז 2.

תיזהרו יש ספויילרים בפנים
למרבה ההפתעה הסרט התחיל בסערה ולא היה לנו שום רגע דל עד אמצע הסרט בנקודה בה הנוקמים ספגו מכה אנושה ממכשפות השני (אליזבת אולסן). האקשן המסחרר, וההומור הקליל הפך את חווית הצפייה בחלקו הראשון של הסרט כמעט למושלמות (האולם הריק של צהרי יום חול גם כן נתן את חוויית ההקרנה הפרטית והמושלמת עבור שני הצופים היחידים באולם הקולנוע).
הנוקמים הראשון היה סרט נחמד עם סצנת סיום נהדרת אבל בלי אותה סצנה אי אפשר היה להגיד שאותו סרט היה משהו מיוחד. בעידן אולטרון האקשן התפרס על פני כל הסרט מתחילתו ועד סופו וחוץ מהפסקות קצרות באמצע לא היו לנו יותר מידי הפסקות כדי לקחת אוויר. הסרט הנוכחי הציג לנו דינאמיקה מעניינת ועמוקה הרבה יותר, אם זה בין הדמויות עצמן ואם זה התפתחותן האינדיבידואלית בתוך היקום של מארוול. 
הקטע שהתפתח בין האלמנה השחורה / נטשה רומנוף (סקארלט ג'והאנסון) לבין הענק הירוק / ברוס באנר (מארק רופאלו) נראה כמשהו לא כל כך במקום בגלל מערכת היחסים שהייתה לדמות עם הוקאיי (לפחות בקומיקס) אבל מצד שני זה נתן לנו הצצה נדירה לעברה האפל של הסוכנת הסובייטית לשעבר. 

ההתנגשות האידיאולוגית בין קפטן אמריקה / סטיב רוג'רס (כריס אוונס) לבין אירון מן / טוני סטארק (רוברט דאוני ג'וניור) הופיע בסרט והיא המשך לחיכוך הקל אותו ראינו בנוקמים הראשון. בעידן אולטרון החיכוך התגבר והיה לסוג של רמז על מה שיקרה בקפטן אמריקה: מלחמת האזרחים. נראה שבנקודה זאת מארוול עדיין לא ידעו שהם הולכים ליצור את אותה מלחמת אזרחים והדינאמיקה בין הדמויות שכנע אותם ללכת לכיוון אותה מלחמה שנראה בקפטן אמריקה 3. 

לתור היה תפקיד חשוב מאוד, לא בסרט עצמו אלה משהו שקשור הרבה יותר ליקום של מארוול כולו. בסרט הנוכחי הוא לא השפיע רבות על העלילה המרכזית והיה שם רק בגלל סוג של מחויבות קודמת אבל ההזיה אותה הוא חווה בעימות עם מכשפת השני גרמה לו לחבר את כל המאורעות מהסרטים הקודמים והפרטים הקטנים שהתפספסו לרוב הצופים. ובסופו של דבר אותם פרטים קטנים התחילו לקבל צורה (אבני הנצח – Infinity Stones). מה שהציג באופן ברור את הכיוון אליו מארוול מנווטת את סרטיה והיא -  Infinity War מול טאנוס (שקפץ לביקור נוסף אחרי הכתוביות). 
אחת הדמויות היותר מפוספסות של הנוקמים הראשון הייתה ללא ספק הוקאיי / קלינט ברטון (ג'רמי רנר). הוקאיי זכה לתפקיד הרבה יותר משמעותי בסרט הנוכחי ולרגעים הוא נראה כדבק שמדביק ומחבר את כל הנוקמים יחד (כמו שציינה אשתו). הוקאיי בדיוק כמו העלמנה השחורה לא ניחן בכוחות על אבל בגלל ניסיון לחימה עשיר וחושים מחודדים הצליח בסופו של דבר להכניע את מכשפת השני ואת אחיה התאום קוויקסילבר (משהו שהנוקמים האחרים התקשו לעשות). בדיוק כמו הקטע של העלמנה השחורה והענק הירוק. המשפחה הסודית של הוקאיי, שהתגלתה לקראת אמצע הסרט נראתה כמו משהו שלא שייך (שוב בגלל ההיסטוריה של הוקאיי והעלמנה השחורה שלא הוצגה בסרטי מארוול). אבל בניגוד לרומן שלא הצליח להתרומם לשום מקום בין ברוס לנטשה, למשפחתו של הוקאיי הייתה סיבה טובה להופיע בסרט. 

מה שמביא אותנו לנקודה הכי חשובה אותה עידן אולטרון הציג בסרט והיא חילופי משמרות. לפי האירועים שסיימו את עידן אולטרון אנחנו נשארים עם צוות נוקמים חדש כמעט לחלוטין. הוקאיי פרש ויקדיש את זמנו למשפחתו. אם נתעלם מההופעה של אירון מן בקפטן אמריקה מלחמת האזרחים אז גם טוני סטארק אמור לצאת לגמלאות. הענק הירוק החליט לקחת הפסקה מכל פעילות וזה ממש לא ברור אם נראה אותו חוזר, כנראה שנראה אותו חוזר אבל לא בטוח שזה יהיה לנוקמים 3 (מישהו אמר פלאנט האלק ?). מה שמשאיר אותנו עם העלמנה השחורה שממשיכה איתנו בכל הכוח. מכונת מלחמה ופאלקון שמשתדרגים לליגה של הגדולים באמת. וונדה מקסימוף (Scarlet Witch) שהוכיחה בסרט שהיא אחת הדמויות עם כוחות אדירים מצטרפת לנוקמים וקפטן אמריקה הוא האיש שאמור להנהיג את כולם. אבל כאן אנחנו נתקלים בבעיה כי ישנה סבירות גבוהה מאוד שסטיב רוג׳רס לא יצא חיי ממלחמת האזרחים מה שיפנה מקום ל ... ספיידרמן המחודש.
ג'יימס ספיידר תרם את קולו לאולטרון וזה היה מדהים לראות נבל כל כך אימתני ומשעשע בו זמנית. ווידן ניסה להציג לנו את הגרסה ההילית של טוני סטארק והוא ללא ספק הצליח במשימה. אולטרון היה אחד הסיבות העיקריות להצלחת הסרט, וחבל שלא נראה אותו בהמשך.
הנוקמים הוא סרטו האחרון של ג'וס ווידן עבור אולפני מארוול, ונראה שהאיש אכן יצר סרט גדול באמת. האקשן לא הפסיק לרגע, הבדיחות הקלילות גרמו לסרט להיות משעשע ובזמן שעלילת הסרט לא הייתה הדבר הכי טוב שאפשר היה לקבל, כל שאר האלמנטים של הסרט הצליחו במידה מסוימת לחפות על כמה בעיות. הנוקמים עידן אולטרון הוא בהחלט הסרט הגדול שראינו השנה. אני בספק רב אם יש לנו מתמודד ראוי שיכול לערער על שליטתם האבסולוטית של הנוקמים בשנת 2015. ומה שנשאר לנו לעשות זה לצפות בקוצר רוח לקפטן אמריקה 3 ושאר הסרטים המשמעותיים של מארוול כדי לראות מה יקרה בהמשך.