ביקורת רכבת הקרח

רכבת הקרח

אני לא מרבה לכתוב ביקורות לסרטים (לפחות לא בעברית) אבל יש סרטים שמהם פשוט קשה להתעלם. רכבת הקרח או בשמו המקורי והרבה יותר מוצלח Snowpiercer הוא אחד מהסרטים האלה. 
רכבת הקרח הוא סרט המתאר עתיד פוסט אפוקליפטי בו העולם קפא בגלל התחממות כדור הארץ. השרידים היחידים של המין האנושי דחוסים ברכבת מהירה המקיפה את כדור הארץ פעם בשנה. בתוך הרכבת ישנה הפרדה ברורה בין המעמדות השונים של הנוסעים. 2 המעמדות הבולטים ביותר הם העשירים והעניים. העשירים הם הנוסעים שהצליחו לקנות כרטיס לרכבת ההפתעות של וילפורד לפני כ 17 שנה בזמן שהעניים הם האנשים שניתנה להם ההזדמנות להישרד ולא לקפוא יחד עם כל שאר האנושות.

אנחנו כצופים נחשפים לרכבת הקרח בזמן שהעניים מנסים שוב פעם למרוד כאשר הפעם יש להם מנהיג קר רוח - קרטיס (כריס אוונס) שמנסה בכל דרך אפשרית להימנע מהתואר הנכסף. הפעם יותר מבעבר לנוסעי הקרונות האחרונים יש סיכוי להשיג את מבוקשם, ולשנות את היררכיית המעמדות.

ככל שגיבורינו ממשיכים להתקדם לקרונות הקדמיים של הרכבת הם גם ממשיכים לספוג עבדות כבדות אבל יותר מזה אנו נחשפים לברוטאליות חסרת המעצורים של האנשים שלא רוצים לעבד את מעמדם הנוח. מקרון לקרון אנו רואים עד כמה נוסעיה העשירים של הרכבת הזויים ומנותקים מהמציאות, התעמולה של וילפורד ייצרה אנשים מוזרים שמאמינים בדברים כמו "המנוע הקדוש" ו-"וילפורד האלוהי". 2 דמויות שמשקפות יותר מכל את הניתוק מהמציאות הם דמותה של טידה סווינטון מייסון ודמותה של אליסון פיל המורה. האמת היא שאם נתמקד בנוסעיה העשירים של הרכבת הם כולם מטורפים. כאשר וילפורד מחביא את אכזריותו מאחורי פרסונה מחושבת ודואגת לכלל נוסעיה של הרכבת. אם נחזור לרגע למייסון ולמורה הן משקפות יותר מכל את מה שבמאי הסרט בונג ג'ון-הו (Joon-ho Bong) ניסה להעביר לצופה, את הטירוף המוחלט שנגרם למוחותיהם של נוסעיה של הרכבת אחרי 17 שנים של תעמולה ארסית.

בתחילה התקשיתי להבין למה הסצנה עם המורה וכיתת הילדים לקחה כל כך הרבה זמן. תחילה חשבתי שזו מין אקספוזיציה שמנסה לגרום לצופה להיכנס לעומק של העולם שנוצר ברכבת הקרח אבל בסיום הסצנה הכול התבהר, אקורד סיום של הסצנה היה מפתיעה ומזעזעה בו זמנית.

משהו נוסף בקשר לסרט שחייבים לציין זהו סיומו. הדיאלוג של קרטיס עם מינסו (Kang-ho Song) בו כריס אוונס חושף פרטים רגישים ומאוד מטרידים בקשר לעברו מלפני 17 שנה. מה שגורם לצופה להישאר עם הפה פעור ויוצר אצל הצופה קושי בלטי יאמן לאכל את מה שגיבורנו מספר על עצמו. מה הוא נאלץ לעשות כדי לשרוד בימיה הראשונים של הרכבת. הסצנה של קרטיס עם וילפורד הייתה קלה יותר לאיכול וגרמה לנו להבין מיהו וילפורד ולמה הוא עשה את כל הדברים הנוראים לנוסעי זנב הרכבת.

אחד הדברים שלא הבנתי בסרט או החסרונות בסרט, זה כל מה שקשור לרכבת. למה כולם החליטו ללכת על אופציית הרכבת כדי להינצל מהקור? למה לא להתחבא באיזה בונקר מתחת לאדמה? האם הרכבת צריכה דלק? היכן היא מתדלקת? על מה המנוע עובד? אחרי הכול הוא לא אלוהי כמו שוילפורד טוען.

כריס אוונס הוא לא שחקן שנהג להופיע בסרטים כבדים, גם לפני שהוא הצטרף ליקום של מארוול כלפיד האנושי ובהמשך קפטן אמריקה הוא נהג להופיע בסרטים קלילים והוא היה טוב במה שהוא עשה. התפקיד שאוונס עשה ברכבת הקרח הוא בהחלט אחד הטובים שלו בקרירה, וכל הכבוד לו.

לסיכום רכבת הקרח הוא אחד הסרטים יותר טובים שראיתי השנה. הסרט הוא לא לכולם, ישנם סצנות מאוד אלימות ובגדול הברוטאליות הפיזית וגם הנפשית שבונג ג'ון-הו יצר ברכבת הקרח יכולה להפריע לחלק מהצופים. לכן מי שרגיש לסצנות דם ואלימות בכלל מומלץ שיחשוב פעמיים לפני הצפייה ברכבת הקרח.